|
התנועות הציוניות במרמורש
הפעילות הציונית בהונגריה החלה כבר בראשית המאה ה-20, ובסיגט נדפסו באותה תקופה שני עיתונים שנקראו "ציון" ו"אהבת ציון" שהביאו את בשורת הציונות לכל מי שהיה מוכן לשמוע. לאחר מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור התחזקה בקרב יהודי מרמורש תחושת הלאומיות היהודית ועמה גדלה השפעתן של התנועות הציוניות. ב-1920 הוקם בסיגט ה"וועד הלאומי היהודי". באותה תקופה התארגן גם כוח הגנה יהודי מקומי אשר שבראשיתו היה עדיין ללא הנהגה מרכזית, אולם מאוחר יותר נעשה ארגון מסודר שכונה "משמר יהודי מתנדב" ופעל גם בסיגט. בשנה זו נוסד גם ארגון "הברית הלאומית של יהודי טרנסילבניה", שפעל למען ייצוג יהודי הולם במוסדות השלטון, ארגון ורפורמה במבנה והנהגת הקהילות, אוטונומיה תרבותית, זכות לחינוך יהודי עצמאי לרבות הזכות ללימוד עברית ויידיש והזכות להזדהות עם הרעיונות הלאומיים-יהודיים.
כבר בשנים הראשונות לאחר הקמת הברית הלאומית נוסדו מוסדות ציוניים רבים בטרנסילבניה ובהם: "המשרד לענייני ארץ ישראל" ו"לשכת הקרן הקיימת לישראל". הפעילות הציונית בתחום החינוך כללה את הקמת התאחדות בתי ספר היהודיים – "תרבות", ייסוד גני ילדים ועריכת השתלמויות למורים. כבר בראשית שנות ה-20 כבר התפרסמו בטרנסילבניה ארבעה עיתונים לאומיים (Uj Kelet, Uj Elet, Uj Kor, Hamizrachi). בסיגט הוציאו לאור פעילים ציוניים את העיתון "יידישע צײַטונג". הארגונים היהודיים-לאומיים בטרנסילבניה התאספו לוועידה מרכזית כמעט מדי שנה. הנושאים שעלו בוועידות שיקפו את הבעיות העיקריות של יהדות טרנסילבניה באותה שנה. כך, למשל, בוועידה השנייה שנערכה בשנת 1921 עלו נושאים כמו: המאבק בהתבוללות, חינוך יהודי לכל הגילאים, הצורך ביצירת ספרות חינוכית לנוער, הקמת תיאטרון יהודי "הבימה", ייסוד חוגי השכלה לנוער ומבוגרים והקמת סניפים של מוסדות חברתיים יהודיים כמו וויצ"ו "אבירי ציון" ו"בני ברית". בשנה זו אף התארגנה עלייה של קבוצה בת שישים מהנדסים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים לארץ ישראל.
מרכזה של תנועת המזרחי בטרנסילבניה שכן במשך שנים רבות בסיגט, ולה היו לפחות עשרה סניפים נוספים במרמורש. תנועה זו הייתה מעורבת גם בהפעלת בית-הספר בסיגט וארגנה לימודי עברית וחקלאות גם בכפרים נוספים. המזרחי גם הוציאה לאור מספר עיתונים שהתפרסמו בסיגט, וחבריה הדפיסו ספרים בנושאים ציוניים. תנועה נוספת שמקורה במרמורש הייתה תנועת בריסיה – ארגון הסטודנטים היהודים בטרנסילבניה. מאוחר יותר נוספה אליו גם תנועת נוער בשם "בריסיה הצעירה" וכן תנועת נשים שנקראה "אביבה". לימים התאחדו תנועות אלו עם התנועה הציונית "הבונים". אחד ממייסדיה של תנועה זו היה הלל דנציג – בנו של ר' שמואל דנציג מסיגט. תנועת הצופים היהודית-הונגרית נעשתה לתנועת "השומר" הציונית, ואילו תנועת בית"ר, בהנהגתם של קלמן פיירשטיין וד"ר נפתלי שטרנברג, קיימה אף היא פעילות נמרצת והוציאה לאור במשך שנים אחדות עיתון משלה. בסיגט ובכמה עיירות במרמורש פעלו גם תנועות נוער נוספות כמו "הבונים", "הנוער הציוני", "השומר הצעיר" ו"גורדוניה". השפעתן של פעילות תנועות הנוער הייתה כה רחבה עד כי אפילו מתנגדיהן הבינו כי לא יוכלו להמשיך בהתנגדותם מבלי לספק חלופה הולמת וכך הוקמה, בסופו של דבר, תנועת "צעירי אגודת ישראל" כתשובה חרדית לתנועות הציוניות.
בשנת 1924 הוקם בארץ ישראל היישוב הראשון של יוצאי טרנסילבניה – כפר גדעון. שנה לאחר מכן הגיעו ראשי ההסתדרות, הציונית נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין, לביקור בטרנסילבניה. אברהם פריד, שהיה המנהיג הציוני הבכיר במרמורש בשנה זו, העלה לראשונה בפני סוקולוב את רעיון עלייתם של חקלאי מרמורש לארץ ישראל. ב-1926 יצאו לאור ספרי הלימוד העבריים הראשונים, ובהם ספר לימוד ארץ-ישראל, תולדות הציונות וחומרים להצגות ילדים. כמו כן נשלחה משלחת לבחינת הקרקעות שהציעה קק"ל להתיישבות בני מרמורש. ב-1929 התכנסה בסיגט ועידת הייסוד של המזרחי בטרנסילבניה, בנוכחותו של אחד מראשי התנועה – ר' מאיר בר-אילן ומאות נוכחים נוספים. בוועידה הוקמה התשתית לפעילותן של קבוצות נוספות שפעלו תחת מסגרת המזרחי, כמו "צעירי המזרחי", "הפועל המזרחי" וקבוצת האיכרים.
ב-1930 נשלחו 50 משפחות ממרמורש להתיישבות חקלאית בארגנטינה על ידי יק"א, אך לא נקלטו במקום. בשנה שלאחר מכן התכנסה בפעם הראשונה ועידת נשים מטרנסילבניה במסגרת ויצ"ו. הוועידה עסקה בתמיכה במפעל הציוני, בשאלות הנוגעות לחינוך היהודי והכללי, בייסוד ספריות ציבוריות, חינוך מוזיקלי, הקמת גני ילדים, קביעת יום בשנה כיום הילד, הוראת עברית לנוער ובתמיכה בקק"ל ובשאר המוסדות הציוניים. סניף של ויצ"ו פעל גם בסיגט. בוועידת התנועות הציוניות בשנת 1933 דווח כי למעלה מ-5,000 צעירים יהודים חברים בתנועות הנוער של המזרחי בטרנסילבניה, בכללן צעירי וצעירות המזרחי, בני ובנות עקיבא ופועלי ופועלות המזרחי. מרכז המזרחי בסיגט שקק פעילות: אורגנה בו הכשרת צעירים שביקשו לעלות לארץ ישראל, טופלו בקשות עלייה וארגון סרטיפיקטים, והוקמה חוות הכשרה חקלאית. בסיגט יצא לאור עיתון התנועה "דרכנו" שנדפס בעברית ובהונגרית.
מלבד המזרחי פעלו במרמורש בשנות ה-30 תנועות ציוניות נוספות ובהן: "השומר הצעיר" וארגון העובדים המסופח אליו "בני עבודה", בית"ר, "הנוער הציוני" ותנועת בריסיה. בשנים 1936-1935 ביקרו נציגים נוספים של הארגונים הציוניים, וביניהם ר' יהודה לייב פישמן-מימון ונחום גולדמן, מתוך תקווה לעודד את העלייה לארץ ישראל שהגיעה בשנים אלה לשפל. במקביל יצאו לאור בסיגט עיתונים נוספים של תנועת המזרחי ושל תנועת בריסיה.
חדירתם של הרעיונות הציוניים השפיעה במיוחד על הציבור החרדי של טרנסילבניה, אשר התנגד מטבעו לכל חידוש רעיוני. התייצבותו של רב אורתודוקסי מוכר וחשוב – ר' משה שמואל גלזנר בראש התנועה הציונית-דתית "המזרחי" גרמה לזעזוע בחוגים החרדיים. זאת משום שהוא היה נינו של ר' משה סופר (חת"ם סופר) שנחשב כחשוב שברבני הונגריה שנודע בשמרנותו והתנגדותו לכל חידוש. רבני טרנסילבניה בכלל והרבנים במרמורש בפרט התנגדו נמרצות לפעילות הציונית והלאומית. באסיפת רבנים שהתקיימה ב-1921 הוציאו הרבנים כרוז נגד הציונות, עליו חתמו שנים-עשר רבנים אורתודוקסים ובהם רבה של סיגט, ורבני סיגט המשיכו והתנגדו לציונות במשך כל שנות קיומה.
בשנות ה-30 התפשטה השפעתה של אגודת ישראל ורעיון יישובה של ארץ ישראל על ידי חרדים שלא באמצעות המוסדות הציוניים קנה לו אחיזה. כתוצאה מכך הוקם "מרכז קבוצת יהודי מרמורש להתיישבות בארץ ישראל". ב-1933 התקיימה בסיגט אסיפה גדולה, בה השתתפו גם נציגי התנועות העוסקות בעלייה וגם רבנים רבים. מטרת האסיפה הייתה להגיש סיוע לעלייתם של חקלאים חרדים לארץ ישראל, ובלבד שהעלייה לא תיעשה באמצעות המוסדות הציוניים. למרות העניין הרב לא יצאה תכנית ההתיישבות אל הפועל. בשנת 1935 הגיע העסקן והחקלאי יששכר סיטקוב למרמורש לשם בחירת מועמדים מתאימים להתיישבות כפרית, ולמעלה מ-400 איש עלו בעלייה זו לארץ ישראל והתיישבו באזור רחובות.
בסוף שנות ה-30 הוטלו הגבלות על הפעילות הציונית ורבים מפעיליה פעלו במחתרת. כאשר החלו להגיע הפליטים מפולין וממדינות כבושות אחרות פעלו נציגי התנועות הציוניות כדי להסתירם ולהבריחם למקום מבטחים. הפעילות הציונית בענייני הצלה והברחה נמשכה ממש לכניסתם של היהודים לגטאות ושילוחם למחנות ההשמדה. פעילות זו התחדשה זמן קצר לאחר חזרתם של הניצולים לבתיהם. אז סייעו התנועות השונות לעלייתם של הניצולים בדרך בלתי לגאלית לארץ ישראל. הפעילות הציונית בסיגט נמשכה עד בתחילת שנות החמישים.
התנועות שהיו קימות בסיגט
- אגודת ישראל
- המזרחי
- ביתר
- בריסיה
- גורדוניה
- השומר הצעיר
- הבונים
- הכשרת החלוצים
- הנוער הציוני
- ניצני הציונות
|
|
